מחשבות על חינוך והמהפכה הטכנולוגית

מחשבות על חינוך והמהפכה הטכנולוגית

אנו חיים היום  בעולם של ידע, אין סוף ידע, הכול גלוי וחשוף לכולם.

מה שפעם היה דורש תהליך ארוך ולעיתים מייגע, היום בלחיצת כפתור נמצא אצלנו על מסך המחשב

בסלון. משחקים שפעם היינו יוצרים בעזרת הרבה דמיון מקופסת הגרוטאות שבבית, היום מגיעים מוכנים,

עשויים פלסטיק מבריק ומדויק, יותר יפים ומושלמים מאשר הם אצלנו בדמיון. ישנן אפליקציות בסמארטפון

שחוץ מלסבן לנו את הגב במקלחת עושות כמעט הכול, הפכנו לפריקים של מידע ומכורים לפתרונות

מהירים, הפכנו לחברה שעסוקה בתוצאה ושכחה קצת את התהליך.

המהפכה הטכנולוגית מעמידה אותנו אל מול מציאות חינוכית שונה בתכלית. סביבת המחייה והקרקע

ההתפתחותית של ילדינו השתנו מקצה לקצה, וההשפעות על התפתחות ילדינו רבות ומרחיקות לכת.

הספרות התאורטית מלאה בכתבים על חשיבות המשחק בהתפתחות הילד, אנו נעזרים במשחקים השונים

על מנת לפתח את יכולותינו השונות, יכולות הגוף, הרגש, היצירה, הקוגניציה וכמו כן את היכולות

והמיומנויות החברתיות שלנו. כאשר נוצר מצב, בו סביבת המשחק וגם סוגי המשחקים, השתנו בתקופה

קצרה מקצה לקצה, זהו גם סימן מובהק לשינויה של הקרקע התפתחותית בה צומחים ילדינו. ממש כמו

בעולם הצומח, אם ניקח עץ הגדל בארצות הטרופיות ונביא אותו לאקלים הים תיכוני שלנו, נצטרך לעשות

את ההתאמות הנכונות, על מנת לאפשר לעץ להתפתח בצורה תקינה, ובסופו של דבר להניב פרי, נידרש

למצוא פתרונות יצירתיים וחדשים, אשר לא היה צורך בקיומם, כאשר העץ גדל במקום טרופי.

האקלים ההתפתחותי של ילדינו השתנה, ואין ספק כי אחד השינויים הכי גדולים ומרחיקי הלכת שקרו

בשנים האחרונות, הוא השינוי הדרסטי בתרבות הפנאי ואופי המשחק של ילדינו. במאמר זה אתייחס לשני

תהליכים מרכזיים בשינוי זה:

התהליך הראשון הוא שעות מסך – ילד נמצא מול מסך בממוצע בין שעתיים לשלוש ביום, זה אומר שהוא

נמצא מולו בין 14 ל -21 שעות בשבוע, בין 56 ל- 84 שעות בחודש, ובסביבות 1000 שעות בשנה. וזה

מבלי לחשב שבתות וארבעה חודשי חופשה, בהם הילד הממוצע צורך בערך פי שתיים שעות מסך, מה

שמביא אותנו לכמות שנתית כמעת כפולה.

חשוב להבין, השעות האלה שהן הרוב הגדול של הזמן החופשי של ילדינו, באות על חשבון משהו,

ומחליפות סוגי משחקים שהיינו רגילים להם בעבר. אם נתבונן באופי המשחק, עד לפני אותה "מהפיכה

טכנולוגית", נראה כי אותן אלף / אלפיים שעות מסך שנתיות, נוצלו בשני אפיקים מרכזיים:

הראשון-  משחק מוטורי, ספורטיבי, חברתי מחוץ לבית-  כדוגמת מחניים, מחבואים, כדורגל, קלאס

וקפיצות על חבל וכד'.

השני- משחק יצירתי, חשיבתי, אסוציאטיבי - כדוגמת משחקי קופסא מסוגים שונים, משחקי דמיון כמו

רופא וחולה, אבא ואימא, גיבורים, ופעילויות יצירה שונות.

התהליך השני, קשור לאופי ארון המשחקים הביתי – ארון המשחקים של פעם היה צנוע,  והיה מורכב

מחומרי גלם, ארגז גרוטאות, חומרי יצירה, לגו, פאזלים, קוביות, בובות פשוטות וניטרליות ללא הבעה וכד'.

משחקים שעודדו הרבה יצירה, אסוציאציות חופשיות ומחשבה. דבר נוסף שאפיין אותו זה שהוא לא

השתנה הרבה במהלך השנים. לעומתו, ארון המשחקים המודרני עמוס מאוד, יש בו אין סוף פריטים,

ורובם תוצר מוגמר ולא חומרי גלם, מטוסים ורכבות מפלסטיק ,מכוניות על שלט, משחקים אלקטרונים

מאירים, מנגנים ומדברים, בובות ברבי בפוזות שונות המגיעות לבושות בצוו האופנה, עם הבעה של

כוכבות טלוויזיה נוצצות.

ארון המשחקים המודרני בנוי ברובו על ריגוש, ולכן גם נמצא בשינוי מתמיד, הריגוש נגמר ורוכשים ריגוש

חדש.

נתונים אלו הם עדות לאותו שינוי דרסטי בתרבות המשחק של ילדינו, שינוי ששינה לחלוטין את כללי

המשחק, ובכלל זה את המענה החינוכי שאנחנו נדרשים לייצר עבור ילדינו.

למרות השינוי הדרסטי בתרבות הפנאי והמשחק, בתי הספר שהם חלק משמעותי במרחב החינוכי- לימודי

של ילדינו השתנו מהותית מעט מאוד. השינויים שכבר קרו, הם שינויים שמושפעים מהמהפכה

הטכנולוגית, ולא שינויים הנותנים מענה לחלל הנוצר בעקבותיה.

יותר מבחנים, יותר מייצבים ויותר מבדקים. לא משנה אם שלושה ימים לאחר המבחן אף אחד כבר לא

זוכר כלום, העיקר שיהיה ממוצע בית ספרי גבוה, בדיוק כמו בארון המשחקים המודרני- לא משנה אם

המטוס החדש שקנינו לילד עלה 250 שקל בחנות המשחקים הקרובה, אחרי שבוע שבועיים הוא כבר

ישכח קבור בפינה אפלה של ארון המשחקים, עד שאימא תסדר ותמיין את הארון, וכמובן שתזרוק אותו

לפח ותגיד שכבר אין מקום.

האם גם בתקופתנו יש היגיון בבתי ספר, שמרכז פעילותם סובב סביב העברת ידע, אותו ידע שאומנם פעם

היה באמת מצרך נדיר וקשה להשגה, אבל היום נמצא זמין ונגיש לכל אחד בכל מקום? האם יש היגיון

בעובדה, שאחת היכולות המרכזיות הנדרשות מתלמיד, על מנת להצליח ולהשתלב במסגרת, היא יכולתו

לזכור את כל אותו ידע המועבר בשיעורים השונים, ולשלוף אותו במבחנים ?. האם הגיוני הדבר

שמה שיקבע במידה רבה את מידת הצלחתו והשתלבותו של ילד בבית הספר, זו לא רמת האינטליגנציה

שלו, לא האיכויות הרגשיות או החברתיות שלו, וגם לא המידות הטובות או יכולותיו היצירתיות, אלא אותן

יכולות זכירה ושליפה? האם הגיוני שכל אותם מורים המועסקים בבתי הספר ע"י משרד החינוך, הם

אנשים שמומחיותם והכשרתם המרכזית, היא העברת חומר תיאורטי בנושאים שונים ומגוונים כגון

מתמטיקה, היסטוריה, ספרות וכד?

אני לא יודע... אבל נראה לי שבהחלט שווה בדיקה.

חשוב לומר, אין במאמר זה, כל כוונה להיכנס לדיון הנצחי והמשמים, האם אותה "מהפכה טכנולוגית"

אותה עובר עולמנו, היא חיובית או שלילית, היא עובדה. והרי ברור לכל בר דעת, שככול הנראה יש בה גם

מזה וגם מזה. מה שבאמת חשוב, זה להתעורר לחשיבה על תפקידנו כיוצרי המהפכה וכמגדלי הדור

החדש.

הדברים מוגשים כחומר למחשבה.