כוח רצון

האם האמירות הבאות מוכרות לכם ?, "עוד רגע אימא, אני עסוק עכשיו, אולי אחר כך, אני מבטיח להתחיל

מחר, לא בא לי, בשביל מה בכלל צריך את זה, אין לזה שום טעם, זה סתם טיפשי"...
 

"הוא מוותר לעצמו, הוא מתייאש בקלות, הוא נמנע מכל מאמץ, אם זה לא משהו שהוא אוהב או צריך אפשר

לריב איתו שעות על כל דבר"...., כל אלו מספרות לנו משהו על כוחות הרצון של ילדינו.
 

נתחיל ונגדיר את כוח הרצון כרמת היכולת שלנו להתמודד מול קושי ותסכול. חשוב לומר שאצל כל אחד

מאיתנו כוח הרצון יימדד דווקא בנקודות התורפה שלו, במקומות הקשים והמתסכלים ביותר, שם מתקיים

ומתפתח דיון פנימי מרתק ובו נתבונן היום.
 

 בדיון הפנימי שלנו משתתפים שניים, לקול הראשון נקרא איזק החזק, זה שאומר לנו שאנחנו יכולים, שנצליח

ושלא כדאי לנו לוותר וממשיך ומזכיר לנו את הרווח מהמאמץ ואת הסיבות שגרמו לנו להתחיל בו. איזק החזק

הוא קול הרבה יותר מאוחר ובוגר ברצף ההתפתחותי. לקול השני נקרא יואש החלש, והוא זה שמנסה לשכנע

אותנו שהמאמץ חסר טעם, שכל הזמן ימשיך וישאל בשביל מה אנחנו צריכים את זה, יזכיר לנו כמה כייף יכול

להיות לנו אם נפסיק להתאמץ, ויציע שנמשיך בהזדמנות אחרת. יואש החלש הוא קול הרבה יותר מוקדם

ופרימיטיבי ברצף ההתפתחותי. 
 

 אצל כל אחד מאיתנו קיימים אותם איזק החזק ויואש החלש, כולנו עדים לוויכוח הנצחי שמתקיים ביניהם.

חלקנו פוגשים אותו כאשר אנחנו רוצים לעשות דיאטה, אחרים כשהם רוצים להפסיק לעשן או לקחת על

עצמם מחויבות כזו או אחרת ואין סוף לדוגמאות.
 

 הילדים שלנו פוגשים וחווים את אותו דיאלוג, במשימות לימודיות, תפקודיות, חברתיות או מטלות יום יומיות,

כל אחד והמקומות הקשים שלו. אצל כל אחד מאיתנו מערכת היחסים בין אותן שתי דמויות שונה, וחשוב

שנתבונן בה ונבדוק את הגורמים לה. כל מצב של דומיננטיות קיצונית של אחת הדמויות הוא מצב לא בריא.

כאשר איזק החזק הוא השולט הבלעדי, אין דבר שיכול לעמוד בינינו לבין השלמת משימה. נוצר מצב בו אנו

לא מודעים וקשובים, גם כאשר אנחנו פוגעים בעצמנו או בסביבה. כאשר יואש החלש הוא הדומיננטי אנו כל

כך עסוקים בלהסביר ולתרץ לעצמנו ולעולם כולו מדוע אנחנו לא עושים כלום, ובפועל פשוט עומדים במקום,

תקועים, לא מסוגלים להתמודד או להתקדם..
 

אם אכן מצאנו דומיננטיות חשוב להתחיל ולבדוק מה הם הגורמים, נכון הדבר שלכל אחד מאיתנו מבנה

אישיות משלו המחזק ומחליש תכונות מסוימות, עם זאת כאשר אין בעיה נוירולוגית התפתחותית או גנטית

סביר להניח שכאשר חוסר האיזון הוא קיצוני, בולט ומתחיל להפריע בהתנהלות היום יומית זוהי בין היתר

תוצאה ושיקוף של מערכת היחסים שלנו ההורים עם ילדינו.
 

 חשוב להבין, כוח רצון הוא לא דבר מולד אלה נרכש ונלמד, הוא נבנה על הרצף של המעבר בין תפיסת עולם

והתנהלות של תינוק לבין תפיסת עולם והתנהלות בוגרת, הוא לא מתפתח בעקבות הגיל וההתבגרות אלא

בעקבות החוויה וההתנסות.
 

תינוק מגיע לעולם לאחר תשעה חודשים ברחם, שם הוא מחובר לאם דרך חבל הטבור, דרכו מסופקים כל

צרכיו באופן מיידי, הוא לא צריך לעשות כלום, הכול מגיע אליו. עם תפיסה זו הוא נולד לעולם וכך גם

חווה אותו בתחילת חייו. הוא לא יכול להבדיל בינו לבין האם. השד והעולם כולו, הכול נמצא שם על מנת

לספק את צרכיו, כשהוא רעב ובוכה - השד מגיע להזין אותו. כשהוא גדל מתחיל תהליך של היפרדות

ועצמאות בו הוא צריך ללמוד להתאפק, ולהכיל תסכול. בתחילתו של אותו תהליך הוא רוצה אך צריך לחכות

קצת, לאחר מכן כאשר הוא רוצה דבר מסוים הוא צריך לעשות אותו בעצמו וכך אמור אותו תהליך להמשיך

ולהתפתח... עם זאת כולנו ברמה כזו או אחרת ממשיכים לשאת בתוכנו את אותה תפיסה רחמית בה כל רצון

צריך להיות מסופק אפילו עוד לפני שאנו מספיקים להבין שאנו רוצים אותו, תפיסה שהיא בו זמנית גם

אוטופית וגם מאוד תלותית ומוגבלת.
 

אותו רצון, אותה ציפייה והוויה פנימית מובאת על ידי הילד לתוך הקשר שלו מול הוריו, ולהם, כרגיל יש את

התפקיד הכי קשה, למצוא את שביל הזהב. מצד אחד לראות, להגיב ולהיות קשובים לאותו צורך (שיבינו את

רצוננו ויספקו אותו) בכדי שגם הוא ידע וילמד להישאר קשוב לעצמו ומצד שני גם ללמד אותו להכיר את הכוח

ועוצמה שבו, ללמד אותו להשתמש בהם כך שיוכלו לשרת אותו בהתנהלות שלו מול העולם   
 

הפעם נתמקד בקיצוניות אחת, שכיחה יותר, המצב בו יואש החלש הוא הדמות הדומיננטית  בדיאלוג הפנימי.

זהו השלב בו  נשמע את אותן אמירות מוכרות הפותחות את המאמר - מצב בו כוחות הרצון חלשים.
 

מה שנדרש מאיתנו בכדי להתמודד עם מצב מסוג זה, הוא להצליח ולעמוד מול הילד שלנו. אנחנו שרוצים

לתת לו את כל הטוב שיש בעולם, צריכים לראות אותו רוצה משהו, להיות עדים למפגש שלו מול קושי

ותסכול, ולהצליח להיות איתו שם. להכיל את מבטו קורע הלב שמסתכל ומחכה שנעזור לו, לקבל את

הצעקות, הבכי או הכעס שלו כלפינו ולראות אותו מסמן לנו בכול דרך אפשרית שהוא רוצה שנמנע ממנו את

ההתמודדות הזאת שהוא צריך שנושיע אותו, שנמשיך למלא את אותו תפקיד של חבל הטבור והשד שדאגו

לכל צרכיו, התפקיד של אבא ואימא שלו, הרי בשביל זה אנחנו כאן מבחינתו.
 

ואנחנו, תפקידנו בשלב זה הוא להיות שם איתו עדים ומשגיחים (כמובן בהנחה שהוא עומד מול משימה איתה

הוא יוכל להתמודד) אבל לא לעשות כלום, לתת לו להילחם, להזיע ולכאוב את כאב החיים אבל בדרך גם

לגלות את הכוחות האדירים הקיימים בתוכו. תהליך קשה זה צריך לחזור על עצמו שוב ושוב והרגע הזה בו

הם מצליחים להתמודד ולהתגבר בכוחות עצמם על משהו שעד לפני כמה רגעים היה ניראה כל כך גדול

ובלתי אפשרי, זהו רגע בו גם מתגלים להם העוצמות והכוחות שבהם, רגע שמחזק את האמונה ביכולותיהם,

וכך בעזרת רגעים מסוג זה הולכים ונבנים להם כוחות רצון, כוחות שמחזקים את איזק החזק במאבקו הנצחי

מול יואש החלש.
 

ונסיים בסיפור קצר על אדם עצלן וחסר ביטחון שהתבקש לבצע תרגיל פיזי קשה במשך שתי דקות, חצי דקה

לפני תום הזמן הוא נשבר, "אני פשוט לא מסוגל " הוא אמר בייאוש, כמה דקות לאחר מכן הוא התבקש

לנסות שוב אבל הפעם רגע לפני שהוא נשבר שלפו אקדח והצמידו לראשו, "אם אתה יורד אנחנו יורים" אמרו

לו, אז בלית ברירה הוא נשאר והחזיק מעמד, לאחר 10 דקות אפשרו לו לרדת והראו לו שהאקדח ששמו

לראשו היה אקדח מים, "אז כוח יש לך, הרבה יותר ממה שאתה מאמין" הם אמרו לו, אתה פשוט עדיין לא

גילית אותו.
 

שבת שלום