הכלה – קל להגיד קשה לבצע

 הכלה – קל להגיד קשה לבצע

בשבועות האחרונים דיברנו רבות בנושא הגבולות, אבל גבולות, חשובים ככול שיהיו, הם המסגרת בעזרתם

אנו יוצרים מרחב בטוח, מרחב אשר בתוכו נוצר מתקיים ומתממש התא המשפחתי שלנו, אבל מהו אותו

מרחב, מה הוא מכיל בתוכו ומה נדרש מאיתנו כהורים, בזה נתחיל לעסוק היום.

אחד הדברים אשר נדרשים מאיתנו בהתנהלות מול ילדנו היא יכולת ההכלה, מיומנות זו היא נושא ששווה

וחשוב להתעכב עליו. אז מה זה בכלל הכלה?, הכלה היא היכולת להיות עם מישהו הנמצא במקום פנימי,

נפשי והתנהגותי קשה, מבלי לשפוט אותו לכעוס עליו או למצוא לו פתרונות, פשוט להיות שם, איתו ובשבילו,

עם הרבה אמפטיה וסובלנות. במצב כזה אנו מכילים את החוויה הסובייקטיבית והייחודית שלו ומתוך כך נוצר

אצלו מקום, נפתח מרחב פנימי חדש בו הוא יכול להתחיל ולהכיל את עצמו, משם גם למצוא בתוכו את

הכוחות לגדול למקום חדש.

כאשר קשה לנו להכיל סיטואציה מסוימת אנו בדרך כלל בוחרים באחת מהאפשרויות הבאות, להציע

פתרונות, ליזום ולעשות במקום, או לחלופין לשפוט לכעוס ולהתנגד וישנה גם האפשרות של פשוט להתנתק,

המשותף לכול אלה הוא שאף אחד מהם לא מתאים להגדרה של הכלה. כל הפעולות הנ"ל שמות גבולות

חדשים או לחלופין פורצות ישנים בתוך המרחב הבטוח אותו יצרנו וכך מקטינות את יכולת התנועה

וההתפתחות בו. כולם הם סימנים מובהקים לקושי בהכלה. שימו לב אנו חוזרים לעסוק בגבולות מתוך

ההרגשה ששם יש לנו יותר שליטה וכוח, אותו תוכן שעולה ומציף את המרחב שלנו מתוך המפגש עם ילדינו,

מצליח ככול הנראה לאיים עלינו לערער אותנו וגורם לנו לברוח למקומות המוכרים והבטוחים שלנו, כך אנו

מחזירים לעצמנו את השקט, אבל מה עם הילדים שלנו, עם איזו תחושה הם מסתובבים? פעם אחר פעם

החוויה שלהם בתוך הגבולות אותם אנחנו קבענו להם לא מצליחה להיות מוכלת.

חברי ההורים, משימה לא פשוטה עומדת לפנינו ותחילתה היא ההסכמה להתבונן ולבחון את התנהגותנו

ומחשבתנו בתוך המרחב המשפחתי, אין ספק, ככול שאנו יותר מעורבים רגשית כך קשה לנו יותר להתבונן

ולבחון את הדברים ממקום נקי, כיוון שזהו המצב בו אנו נמצאים בקשר עם ילדינו, אנו יכולים להבין את

מורכבות הדבר, נדרשת מאיתנו התבוננות רבה, חשבון נפש ועימות עם המקומות הרגישים והקשים ביותר

שלנו, אנו נדרשים למלאכת מיון והפרדה מורכבת וסבוכה בינינו ובין ילדינו, בין הצרכים שלנו לשלהם, בין

הרצונות שלנו לאלה שלהם ובין סיפור חיינו לסיפור חייהם, רק כך נוכל להיות שם נקיים יותר ומכוונים

לתדרים שלהם, נוכל להיות שם באמת, איתם ובשבילם.

בתוך כל אחד מאיתנו ישנה תחושת חוסר שהתפתחה מתוך סיפור חיינו וכנגדה ישנו רצון בהשלמה. ביחסי

הגומלין שבין תחושות אלה נוצר מתח, המתח שבין הרצוי למצוי, משימת ההכלה של אותו מתח בתוכנו אינה

פשוטה, בתוכו גלומים הקונפליקטים של חיינו, אותו מתח העולה בנו יוצר לעיתים מעין עיוורון, עיוורון שנוצר

עקב הקושי להכיל, להחזיק ולהתמודד עם התחושות שבתוכנו.

ילדינו הם האובייקטים הכי נוחים עליהם אפשר להשליך את אותו מתח בלתי נסבל שבין הרצוי למצוי, יש בנו

תקווה שדווקא הם, הילדים שלנו, יצליחו במה שאנחנו נכשלנו.

לכן חברי ההורים כל כך חשובה אותה מלאכת מיון, נדרש מאיתנו מאמץ גדול בכדי לאפשר ולתת לילדינו

לעבור את השיעורים שלהם, לשים את עצמנו רגע בצד ולהיות איתם כי השיעורים העומדים בפניהם אינם

אותם השיעורים העומדים בפנינו, עלינו לזכור ולכבד זאת, - כך נוכל לכבד אותם, נוכל להכיל אותם.

 הצעה קטנה לסיום 

כלי מעשי שיכול לעזור לנו לצאת לדרך להתחיל ולהתבונן, כי לפעמים מעשה קטן שווה

יותר מאלף מילים, קחו דף ועט ורשמו רגעים בהם אתם מתקשים להכיל סיטואציה מסויימת, התמקדו בזמן

האינטראקציה עם הילדים במקומות בהם משהו בבהירות הפנימית שלכם מתערער וגורם לכם לחזור

לתבניות ההתנהגות המוכרות, לאחר מכן התבוננו באותם רגעים וכתבו לידם אילו רגשות ומחשבות עולות

בכם במפגש מולם, נסו להיות אמיצים ומשוחררים, כתבו הכול, ולבסוף נסו לראות האם אתם מצליחים לזהות

את הקשר של אותם דברים לסיפור חייכם ואם כן כתבו גם את זה, קחו את הדף שכתבתם איתכם במשך

כמה ימים, אם עולה משהו חדש הוסיפו אבל הכי חשוב, מדי פעם פתחו אותו הביטו וקראו שוב מה כתבתם,

שימו לב,כי מודעות היא חצי הדרך לפתרון.

 שבת שלום