היפרסנסטיביות – רגישות יתר

השבוע ברצוני לדבר על תופעת ההיפרסנסטיביות (רגישות יתר).   :" אאאאהההה, אני מכיר את זה.. זה

נשמע מוכר... האמת, שמעתי את השם אבל לא ממש התעמקתי בזה.. - אלו חלק מהתגובות שאני שומע

מאנשים שנחשפים אל המושג.
 

 "אפתח ואומר, יש סיכוי סביר שאחד או יותר מבני הבית סובלים מתופעה זו. יכול להיות אפילו שאלו אתם,

ועדיין לא שמתם לב, או ליתר דיוק שמתם לב אבל לא ידעתם לתת לזה שם.. מה זו היפרסנסטיביות (רגישות

יתר) ? זהו מצב בו באחד או יותר מהחושים ישנה גריית יתר, אין יכולת לסנן או לווסת את כמות ועוצמת

הגירויים. גירויים אלו חודרים דרך חיישני הקליטה השונים הקיימים בכל אחד מהחושים ונוצר מצב בו ישנה

הצפה של גירויים במוח. למצב זה השלכות על האיכות התפקודית, ההתפתחות הרגשית החברתית, היחסים

בתוך המשפחה ועוד. 
 

מצב היפרסנסטיבי יכול להתקיים בכל אחד מהחושים והפעם נתמקד ברגישות של חוש המגע הנקראת גם

רגישות טקטילית (עורית).
 

על גבי העור פזורים חיישני תחושה עצביים. תפקידם לסמן לנו כל מפגש או מגע שלנו עם גוף אחר. אצל

הטקטילי אותם חיישנים עובדים בהיפר, כאילו הגבירו את כפתור הווליום למקסימום והם נמצאים במצב

רגישות מאוד גבוה. הם כל כך רגישים עד שהם מתחילים לקלוט תחושה ולשלוח תשדורת למוח עוד לפני

שישנו מגע אמיתי. לדוגמא כאשר נקרב יד באיטיות לכיוון גופו של הטקטילי הוא ירגיש אותה עוד הרבה לפני

שהיא תיגע בגופו, מצב זה יצור אצלו תחושת אי נוחות. בכדי להבין זאת טוב יותר, דמיינו לכם מצב בו אנשים

נוגעים בכם כל הזמן, גם אם לא ביקשתם או בחרתם. כל מי שעובר לידכם מעביר ליטוף על גופכם. הוא לא

שואל אתכם אם אתם מעוניינים וגם לא איך אתם אוהבים את המגע ואיפה הייתם רוצים שיגע, הוא פשוט

נוגע, חודר בלי רשות לתוך המרחב האישי שלכם. אף אחד מאיתנו לא היה מוכן לקבל מצב כזה וזהו בדיוק

המצב בו נמצא הטקטילי. מכיוון שכך הוא נאלץ להשקיע המון משאבים בכדי לשמור על עצמו. שמירה זו

תקבל עם הזמן ביטויים גופניים, התנהגותיים ופסיכוסומאטיים שונים כגון, טונוס שרירי מאוד גבוה המשמש

מעין שריון ששומר עליו, השמנת יתר המפתחת מעין שכבת הגנה בינו לבין העולם, אסטמה של העור שכמו

אומר ומסמן תתרחקו, אל תגעו בי, מצב של בידוד חברתי ועוד... מעבר לכך אפשר לראות את הביטוי של

הרגישות הטקטילית בשלל מצבים והתנהגויות בחיי היום יום, לדוגמא : רגישות לסוגי בד שונים, מצב בו

הפתקיות של הבגדים יכולות מאוד להציק, צורך לסדר טוב את הגרביים כי התפר מציק ולא נוח בנעל, ניסיון

להימנע ממגע של חול, דשא או סוגי מרקמים שונים בגוף, העדפה לחולצה עם שרוול ארוך לעיתים גם

כשחם, אי נוחות בעת חפיפות ראש ותספורות, הימנעות ממקומות צפופים בהם אנשים מתחככים אחד בשני,

חוסר רצון ואהבה לחיבוקים ונשיקות בעיקר מכל מי שהוא לא אבא ואימא ולעיתים גם מהם וכן הלאה... כל

התופעות הנ"ל נוצרות כתגובה, הימנעות והגנה ממצב של גריית היתר המפריעה ברמת התחושה ולעיתים

גם מאיימת. לכן במידה ואנו מבחינים אצל ילד או מבוגר אפילו בחלק מההתנהגויות הנ"ל באופן עקבי, זוהי

התנהגות טקטילית ויש סבירות שדבר זה מצביע או קשור להיפרסנסטיביות טקטילית (רגישות יתר למגע).
 

בנוסף לאותן התנהגויות וביטויים פסיכוסומאטיים, התגובות של הטקטילי למגע מתחילות אט אט לפגוע

ולהפריע למערכות היחסים שלו. כולנו מן הסתם התנסנו וראינו אחרים (קרובי משפחה, חברים וכד') במצב בו

הילד מסרב בתוקף לקבל חיבוקים ונשיקות. הוא מזיז בכוח או מבטל בתנועת כתפיים כל ניסיון לקרבה פיזית,

נוקשה ולא מוכן להתמסר. רבים מאיתנו נעלבים, מאוכזבים, נפגעים או כועסים ומפנים את אותם רגשות כלפי

הילד כאשר לאמתו של דבר הדחייה היא תגובה למצב חודרני מדי, לא נעים ואפילו מאיים עבורו.
 

הנה עוד כמה דוגמאות : מכה חברית קטנה מאחור על כתפו של הטקטילי בדרך כלל תגרום לו לקפוץ

בבהלה, הדבר השכיח ביותר יהיה תגובה אימפולסיבית והרבה פעמים גם אלימה. כאשר הוא נאלץ לעמוד

בתור צפוף עם ילדים אחרים זהו מתכון לפיצוץ. המצב השכיח בו הוא יושב בכיתה צפופה ומוקף בילדים

שבכל רגע יכולים לגעת או להתחכך בו, יוצרת מתח פנימי תמידי. הוא עסוק בלשמור על עצמו ועל המרחב

האישי שלו ומשקיע בזה את רוב האנרגיה מה שלא מותיר ממנה הרבה ללמידה. ההצפה החושית מפריעה

לתהליכי החשיבה, הריכוז, הקשב וכמו כן יוצרת חוסר שקט מוטורי. רבים הם המקרים בהם מתייחסים לאותו

ילד כבעל בעיות התנהגות ולמידה. הסביבה אינה מצליחה לזהות נכון את מקור הבעיה וממשיכה לדרוש

מהילד להתגבר על תגובותיו השליליות, דרישה שהוא אינו יכול לעמוד בה. על פי אותה אבחנה מנסים לעזור

ולתת מענה טיפולי, אלא שבמקרה של רגישות יתר עזרה לימודית או טיפול התנהגותי אינם יכולים להועיל,

הם לא יתנו מענה לאותה גריית ייתר - הסיבה והמקור לכל התופעות הנ"ל.
 

נוצר מצב בו החוויה של הילד היא שאף אחד לא מבין אותו באמת, ויכול לעזור לו להתגבר על הקושי בו הוא

נמצא. מתפתחות אצלו תחושות אשמה ותסכול אשר פוגעות בביטחונו העצמי, מגבירות ומעצימות את בעיות

ההתנהגות וקשיי התפקוד. 
 

 מה באפשרותנו לעשות?? .
 

העבודה הטיפולית עם ילדים בעלי רגישות יתר מתמקדת בשלושה מישורים מרכזיים. הראשון הוא עבודה על

וויסות של גריית היתר בניסיון להוריד מעט את רמת הרגישות של אותם חיישנים ולימוד טכניקות שונות של

סינון גירויים ומיקוד קשב. המישור השני הוא הגברת המודעות של המטופל למצבו, חשיפתו למושג

היפרסנסטיביות (רגישות יתר) ולהשלכות של מצב זה על יכולות התפקוד שלו וכמו כן למידה של התנאים

הדרושים לו בכדי לתפקד טוב יותר. מטופלים רבים, ביניהם אנשים מבוגרים, לא היו מודעים למצבם ולא

הבינו במשך שנים מה מפריע להם, לכן עצם הבנת המושג היפרסנסטיביות מאוד מקלה. בפעם הראשונה יש

לזה שם, סיבה וגם דרכי התמודדות. המישור השלישי הוא לימוד הסביבה התומכת של הילד (הורים מורים

גננות וכד') להכיל ולהתמודד נכון עם המצב.
 

כאשר הטיפול עובד בשלושת המישורים הנ"ל אפשר להתחיל לראות שינוי אמיתי ומשמעותי באיכות תפקודו

הרגשי, לימודי וחברתי של הילד ההיפרסנסטיבי.
 

שבת שלום