גבול אוהב - גבע הוכמן

גבול אוהב

השבוע הייתי רוצה להתחיל ולדבר על גבולות, נושא גדול מורכב ועמוק,

כולנו יודעים שתפקידם של גבולות הם לשמור ולהגן עלינו,

אנחנו גם יודעים עם זאת שגבולות הן תחילתן של רוב הצרות.

המון דיו נשפך ואין סוף מילים כבר נכתבו אבל לפעמים הידיעה שאנחנו כולנו יחד,

על אותה הספינה, שטים בים הסוער של החיים, מחפשים וצמאים לחוף של מבטחים,

לפעמים בידיעה הזאת יש המון נחמה, נחמה שיש בה רפואה, שמאפשרת לפתוח את הלב

ולעשות את הצעד הבא.

בלדת גבולות

כמה פעמים מצאנו עצמנו בקולי קולות צועקים

נותנים מבט זעוף בילד ועליו כועסים,

"זה לא יכול להימשך כך", אנחנו לעברו אומרים

"אתה חייב ללמוד איפה פה הגבולות עוברים",

משום מה זה בדרך כלל לא ממש עוזר

חמש דקות מאוחר יותר הוא על אותו הדבר חוזר,

הבטן אז בוערת ואנחנו כבר ממש רותחים

המחשבות הרעות רצות לכל מיני כיוונים,

אז איפה עובר הגבול, איך ומתי עוצרים

ולמה זה כל כך קשה להשתמש במעצורים?

לפעמים זה השלב שכבר מתחילים לצרוח

מכניסים אותו לחדר ורק רוצים לברוח,

ואז שהוא בחדר בוכה ואנחנו קצת נרגעים

ייסורי המצפון ורגשות האשם לפתע מופיעים.

למחרת בבוקר הוא קם וישר נותן חיבוק

כי יותר מהכול הילד שלנו להורים שלו זקוק,

אבל אם נפקח עיניים ונתבונן בלי לפחד

נראה שעמוק בתוכו הפרח שלנו נלחם ומתמודד,

הגוף והעיניים יודעים את הסיפור לספר

אם רק נעיז ונביט הכול יתחיל להתבהר,

כי אנחנו רק רצינו לשמור עליו ולשים לו גבול

אבל לא רצינו ילד עם כתפיים שמוטות ומבט נפול.

עוד דבר קטן

גבול צריך שיהיה יציב ובטוח, שיוכל לשמור להגן ולהכיל, כך גם ביום סוער הוא תמיד ישמש לנו כמעיל,

הכעס לעומתו הוא התפרצות חסרת מעצורים, פורצת גבולות ושוברת את כל כללים,

אז בואו נפקח עיניים ובמציאות לרגע אחד נביט

לכעס וגבולות ביחד אין מקום וגם לא תכלית

נסיים במסר אחד, גדול וחשוב,

גבול הוא מעשה אוהב לאדם אהוב.