אחריות = חופש - סיפור מקרה

אחריות = חופש – סיפור מקרה

אתחיל בתיאור מפי זוג הורים שהגיע אלי לפגישה "הילד לא לוקח אחריות על כלום, צריך לריב איתו על הכול, 

להתווכח ולבקש מאה פעמים כל דבר, עד שלא צועקים מענישים ורבים איתו הוא פשוט לא מתייחס, 

אנחנו כבר מותשים אז לפעמים מתעקשים ומגיעים למריבה ולפעמים פשוט מוותרים כי כבר אין כוח...". 

ביקשתי מההורים שיביאו דוגמה מחיי היום יום, האימא סיפרה שלפי הכללים של הבית בשעה תשע בערב 

הילדים צריכים להיות בחדרים בתוך המיטות וכל יום בדיוק באותה השעה הילד יושב מול המחשב, 

שקוע במשחק. לאחר שמבקשים פעם ועוד פעם, בפעם השלישית הטורים בבית מתחילים לעלות ובפעם העשירית,

יותר משעה לאחר הזמן שהילד היה צריך להיות כבר במיטה הכול מתפוצץ, אחד ההורים מאבד את הסבלנות צועק 

מעניש ומכבה לו את המחשב באמצע המשחק, הילד הולך בוכה וכעוס לחדר, טורק את הדלת וכך מסתיים היום, 

כך מסתיים כל יום באותו בית וזה רק מקרה אחד מן הרבים, באותה משפחה כל היום שזור במקרים מעין זה.

ננסה להבין את דרך ההתמודדות עם המקרה הספציפי שתיארה האם לפי הנוסחה של אחריות = חופש ככלי להבנה

רחבה יותר של הנושא. כולנו יודעים שלקחת אחריות זה דבר קשה ולעיתים גם מעיק, לכולנו גם יש לעתים חלום

שנוכל לקבל את כל החופש שאנחנו רוצים וצריכים מבלי להתאמץ ולקחת אחריות בכלל, 

אבל אנחנו כבר יודעים שזה בלתי אפשרי, החיים לימדו אותנו. ילדינו עדיין לא יודעים את זה, הם צריכים שאנחנו 

נעזור להם ללמוד, והאמינו לי שאין מקום טוב ובטוח יותר מהבית ללמוד מיומנויות מסוג זה, בבית יש מרחב מוגן,

תומך ואוהב שיכול לאפשר למידה נעימה, רכה ומכילה הרבה יותר מהעולם שבחוץ.

חשוב שנזכור שני דברים, 

1- אין דבר טבעי יותר בשביל ילד מלנסות ולהסיר מעל עצמו את האחריות, מה יותר כיף מזה ?.

2- אם יש סוג תגובות אותם אנו צריכים ללמוד לעקור מהשיח המשפחתי הם בדיוק אותן תגובות בהם השתמשו 

ההורים הנ"ל, כעס על הילדים וויתור עליהם. האחריות לכבות את המחשב בשעה תשע ולעלות לחדר היא של הילד, 

אלה כללי הבית אותם קבעו ההורים וכל עוד הם לא משנים אותם חשוב שיקפידו לשמור עליהם, מחשב הוא סוג של 

חופש אותו ההורים מאפשרים לילד, 

הם צריכים לנהל איתו שיחה בזמן שכולם רגועים ולהסביר לו שהמצב כמו שהוא עכשיו לא יכול להימשך, לא לכעוס 

או להטיף מוסר בשיחה אלא להעביר מסר, נעים אבל ברור, להגיד לו שהם מאוד היו רוצים להמשיך ולאפשר לו 

את החופש להשתמש במחשב אבל צריך להיות לו ברור שהאחריות לכבות אותו בזמן היא לא שלהם אלא שלו, 

מאותו רגע הם יזכירו לו רק פעם אחת ביום חמש דקות לפני תשע. כל עוד הוא מצליח לקחת את האחריות ולכבות 

את המחשב בזמן הוא יכול להמשיך ולקבל את החופש להשתמש בו, 

לעומת זאת אם הוא לא מצליח ולא מכבה את המחשב בזמן, לא כועסים לא מתעצבנים, וגם לא צריך להיות

מאוכזבים, פשוט מסבירים לו שממחר ובמשך התקופה הקרובה (כמה זמן שהם מחליטים וחשוב שיחליטו מראש)

בשעה שש בערב המחשב נכבה, לא כי זה עונש אלא בכדי לעזור לו למלא את האחריות שלו, כך הם ידעו שעד תשע

בערב הוא כבר יהיה במיטה. 

חשוב להבין, האחריות היא של הילד, אנחנו רק קובעים את כללי המשחק בהם הוא יוכל למלא אותה, מה שהוא יבחר 

לעשות זה בסדר, מותר לו לכעוס ולהגיד שאתם הורים רעים, זה בסדר גמור, זה חלק מהדרך שלו לבדוק האם 

הגבולות  שלכם ברורים לכם או שקצת לחץ גורם לכם פתאום לשנות אותם, אבל בסופו של דבר אם התהליך יהיה

עקבי הכדור יהיה בחזרה בידיים של הילד ובמקום שאתם תהיו אלה שפועלים, כועסים ומתעצבנים, הוא יצטרך לבחור 

וללמוד לקבל החלטה, או שהוא לוקח את האחריות ומפסיק את המשחק בזמן או שהחופש שהוא כל כך רוצה במחשב 

מאוד מצטמצם, חשוב שתקבלו כל בחירה שלו ולא רק את זאת שהייתם רוצים שהוא יבחר, זכרו שכל אדם שואף 

לטוב והיו מספיק סבלנים, כאשר התנאים בתוכו יבשילו הוא יהיה הראשון לבחור בחופש שלו ואז זה יהיה חופש מתוך 

עוצמה ולא מתוך חולשה, עד אז הוא צריך אתכם שם יציבים ברורים ואוהבים, כמובן שעם הוא עומד באחריות יש 

לשבח ולהעצים אותו ואפילו לראות איך אפשר להגדיל לו את החופש כי אל לנו לשכוח שזו המטרה שלנו אנחנו רוצים 

לאפשר לו כמה שיותר חופש ולדעת שהוא מסוגל לקחת בתוכו את האחריות שלו כך גם לו וגם לכם יהיה קל יותר.

שבת שלום